בימי זכרון
לובשים חולצה לבנה
נזכרים בכל האנשים האלו
ואולי אפילו מזילים דמעה.

נשמעת צפירה
מסתכלים למטה בהזדהות
ספק כאב
זוכרים איך נלקחה תמימות
ונקרעה מלב אוהב.

מנסים לצייר תמונות בראש
איך הם עוצמים עיניים וחושבים על אהבת ליבם
ואז נשמע קול נפץ
והדופק שלהם נידם.

ונשארו רק תמונות
אולי הקלטות שלהם צוחקים
ועכשיו הכל כל כך עצוב
והם כבר אינם בחיים.

צעירים לנצח, מין ציניות עם גיחוך
עם חיוך מרחם לוחשים
טוב למות בעד ארצינו, יהי זכרם ברוך.