היום נשבר לי הלב. זה לא היה בכוונה, פשוט קרה בלי שמישהו ישים
לב לכך. הוא נפל מתוך מושבו בחזה והתנפץ. כמה ניסו לעזור לי
להרים את החלקים המדממים, אך לשווא. הלב לא ישוב להיות כשם
שהיה. חלקים מסוימים שלו חסרים.
היא הייתה כל כך יפה. החיוך שלה זהר בין כל הרקדנים ובין
האורות הנוצצים. הלב נמס, הוא התרכך והיה גמיש כל כך. ולרגע
היא הלכה. כאילו היא הייתה מעל כולם, מתעופפת שם כמו איזה מלאך
חסר כנפיים. הצעיף הארוך שלה התנפנף ברוח, שערותיה עמדו דום.
היה שם איזה אחד עם חוטיני, ואחר עם חולצה פתוחה, ושלישי שנישק
בחורה, אותה.
היום נשבר לי הלב. כשנפלו החתיכות מתוך הגוף, בטעות דרכו
עליהם. פשוט קרה, בלי שהם ישימו לב, בוודאי היו שתויים או סתם
במצב רוח מרומם מאוד. זעקות כאב גם לא נשמעו.
שתיתי גם אני כמה שוטים. היה צריך להפיג את המתח בצורה כלשהי.
הקפצה ראשונה, שנייה, שלישית. עוד איזו וודקה. לא משהו רציני,
סתם כדי שהראש מעט יסתובב ולא יחשוב עוד על המלאך. נשבע לכם,
גם אני התרוממתי לאוויר באותו רגע, אבל רק בגלל קלילות הדעת
שבי. לא היה אכפת לי עוד. אז נשבר הלב, אז מה?! יום יבוא ואני
אשוב למצוא את החתיכה החסרה.
היום נשבר לי הלב. רציתי ללכת לנשק לה כשהיא הייתה פגיעה -
בלעדיו. רציתי לחוש את טעם שפתיה. הזמן שלנו אזל. בחיי, כמעט
שהרבצתי לו. תוריד את הידיים ממנה, תעזוב אותה. היא שתויה,
כמוני, היא לא יודעת מה היא עושה. אבל היא יודעת...
נשבר לי הלב היום. זה לא היה בכוונה, היא פשוט לא ידעה. זאת
הפעם האחרונה שאשכח אותך - הלוואי ויכולתי.