אני בקטע של התחלות חדשות בזמן האחרון.
אני צריכה לעשות ריסטרט למוח, אולי אפילו לפרמט אותו. נראה לי
זה יעזור יותר.
פשוט למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה. אני כל כך עמוסה במידע,
בתמונות ישנות, מוזיקה ישנה. רצוי למחוק.
לא לשכוח, פשוט להשאיר את העבר בעבר.
אני בקטע של התחלות חדשות בזמן האחרון.
אני חושבת יותר מידי, זאת הבעיה שלי. מנתחת הכל יותר מידי
לעומק. כאילו אני איזה רופאה בכירה באיכילוב שמנסה לחדור כמה
שיותר עמוק לתוך הלב והמוח של הסובבים אותי. לקרוא הכל פעמיים,
שלוש ואפילו יותר. לנסות למצוא פתרון, תשובה, מהות. כל כך חסר
טעם.
נורא מוזר שאדם יכול לבזבז חיים שלמים בניסיון למצוא את האוצר
שלו בלי לדעת שהוא מונח ממש מולו. פתטי אפילו, הייתי אומרת.
אני בקטע של התחלות חדשות בזמן האחרון.
אני עדיין טוענת שקיבלתי הארה אלוהית. כמה מוזר להגיד את זה.
אחרי יום חמישי הכל השתנה, הכל נפתר. בלי לחשוב יותר מידי, כל
החתיכות של הפאזל שאני מנסה להרכיב כבר מספר שנים התגלגלו
למקומם.
כרמי שינה אותי. עוד משהו נורא מוזר להגיד, אפילו יותר מוזר
מלראות אותו אחרי שנה.
שנה שלמה עברה. איך הזמן טס.
נראה לי שהשכרות והגעגועים הם אלה שדברנו במקומי באותו יום.
הוא התקרב אליי, חיבק אותי בדיוק כמו פעם. אותו חיבוק מגונן של
אח המשקיף מלמעלה. כאילו שום דבר לא השתנה. למרות שניסיתי לשחק
אותה קרת רוח עדיין צמרמורת ופרפרים בבטן השתלטו עליי בלי
אזהרה מוקדמת.
התחלנו לדבר. כאילו שום דבר לא קרה. כאילו לא היה בינינו נתק
של שנה שלמה, כאילו כלום.
שני זרים שעדיין מרגישים קרובים עומדים ומדברים, משלימים
פערים.
סיפרתי לו הכל. שעתיים שלמות שאני רק מדברת. על אורי, על גל,
על הבומבמלה, על ה-29 באוקטובר, על הכל. וכל מה שהוא עושה זה
מסתכל עליי ומהנהן ברוך. מידי פעם הוא פלט כמה מילים וחיבק
אותי שוב. יכולתי לראות את העצב שלו והדמעות שהוא ניסה להסתיר
כל כך טוב, ואני בטוחה שהוא ראה גם את שלי. ממש רגע הולמרק כמו
שאומרים. שני זרים שעדיין מרגישים קרובים.
שסיימתי לדבר הוא שאל אותי "למה את פשוט לא טבעית?".
טבעית, כל כך פשוט.
הוא המשיך להסתכל בלי לומר דבר. ואז לבסוף פלט שוב עוד כמה
מילים בזמן שהוא מוחה את דמעותיי, את אלה שרק הוא יכל לראות.
"את יפיפייה מדהימה שלי. חבל שאת לא רואה מה שאני רואה עכשיו.
ככה אני אוהב אותך. טבעית."
עוד פעם הייתי המדהימה שלו. כל כך רציתי לשמוע את המילים האלה.
וחיבוק שבא אחרי נתן לכולם לראות את הדמעות שלי.
אני בקטע של התחלות חדשות בזמן האחרון.
סידרתי את הבית. הרוב זרקתי. "סדר בבית זה סדר בראש", כמו
שאמרה מתי לביא. השארתי רק מה שאני צריכה כדי להתקיים, כדי
להיות טבעית כמו שהייתי באותו יום עם כרמי. בסופו של דבר אני
עוד אגיע לעונה הבאה של "הישרדות" עם רוח הלחימה החדשה שלי.
אני בקטע של התחלות חדשות בזמן האחרון.
סגירת מעגל. עד עכשיו חשבתי שזה רק עוד תרמית של פסיכולוגים.
עכשיו אני מבינה.
את כרמי אני לא אראה עוד. גם לא את אורי ולא את גל. הבומבמלה
תישאר בגדר של זיכרון וה-29 באוקטובר בגדר של סוף. יום חמישי
ההוא יישאר בגדר של "הארה אלוהית" שבאה בצורת שליח בשם כרמי
אפלר מנתניה.
אני צריכה לעשות ריסטרט למוח, אולי אפילו לפרמט אותו. נראה לי
זה יעזור יותר.
פשוט למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה. אני כל כך עמוסה במידע,
בתמונות ישנות, מוזיקה ישנה, רצוי למחוק.
לא לשכוח, פשוט להשאיר את העבר בעבר.
להיות עוד פעם טבעית.
אני בקטע של התחלות חדשות בזמן האחרון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.