איש חכם ומלומד הוא, סקרן, קורא המון.
שנים חיפש דרכו לאושר, לחזרה אל העתיד.
וגם למד שאין להעמיד הרגש לפני העיקרון,
כי אף אם כגובר ידמה, הרי סופו הוא להפסיד.

הוא הרהר ימים רבים,
ליבו מילא ברחמים עצמיים:
"כמה זמן עוד רק לחלום
בלי להרגיש ובלי לטעום?

האדם חי רק פעמיים:
פעם לעצמו ולקרוביו
ובהביטו על גרמי שמיים,
פעם עבור חלומותיו".

בו במקום החליט על ייעודו:
עבור אותו חלום, יטרח, ירוץ
ייקח הדורותי שלו
ויחדיו ילכו אל ארץ עוץ.

יתגשם החלום ולו רק הפעם...?
הייתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם
ואהבתם פרחה בימי חול ושבתות
אך, אבוי, אין אהבות שמחות.

נגמר, חלף לו החלום, אך הוא למד דבר:
כעת יודע האיש שיש לו לב, כי הוא נשבר,
ומעל לכל ספק, כעת ברור
שאין דבר יותר שלם מלב שבור.

הוא גילה מה שלפני גילו כולם:
הכל חולף, גם תהילת עולם.