בביר אל-זואר
תחת דקל בודד
בין נואבה לדהב
ישבה אישה ושתקה מול הים

היה לה שקט עמוק ופנימי
השקט היה סודה ובין טיפוחיה
ודרכו היא הייתה מתחברת לעצמה ואל כוחות הטבע

לאט לאט יצא שמה בין כל החופים
סיפורים עליה הגיעו עד לצפון הרועש ולמרכזי הערים
אנשים לחוצים שהרגישו סחוטים מרוב התרוצצויות
חשבו לחפש אצלה את השקט כדי להימלט מכל הדאגות

הם ניסו להתחיל איתה בכל מיני דרכים
הם קיוו שאם האישה הזאת תהיה שלהם
הם יקבלו ממנה את השקט שכה חסר להם

הגבר הראשון בא אליה עם כל טוב מהקניון שבעיר הגדולה
אבנים יקרות, תכשיטים ומכונית ממוזגת וגדולה
השני ניסה להרשים אותה בחכמתו היתרה
הוא שר לה שירים מפרי קולמוסו
ניגן לה בגיטרה וחילל סביבה בחלילו
השלישי ניסה להרשים אותה ביופיו הנהדר
באנינותו באסטטיקה ובהבנתו בדברים יפים

אבל האישה לא רצתה בהם
היא נכנסה פנימה לתוך בועה
היא לא ענתה ולא הגיבה לחיזורים העקשנים שלהם.
המחזרים, ניסו עוד פעם או פעמיים ולבסוף התייאשו
וחזרו לחפש את האושר במקום אחר

כשתם הקיץ במדבר הלבן
הגיע לחוף איש צנום ומזוקן
הוא ראה את האישה והתרגש עמוקות
הוא התיישב לו על החוף ממול
וניסה גם הוא ללמוד לשתוק

זה היה לו קשה, הוא לא היה רגיל בשתיקה
אך לאט לאט הוא למד לתת לשקט לזרום ממנו לים ובחזרה

רק כשהרגישה האישה שהבחור הזה לא צריך ממנה את השקט
היא יכלה להיפתח אליו ולא לחשוש ממנו
השקט שזרם ממנה התנפץ אל תוך עיניו
והשקט שזרם מעניו הכחולות בחזרה
נבלע עמוק בתוך בטנה

הם התקרבו לאט זה לזו בביטחון ובשלווה
הם חיו על החוף בשקט, נראו לאחרונה ביחד קצת לפני לפינוי
ויתכן וכמו שאומרים כמה מיוצאי סיני הוותיקים
שהם נמהלו משקט בנשימת הרוח ובאדוות הגלים

השקט שלי אינו רק העדר אמירה. כשאני שותק זה לא כי אני מתעלם
או סתם לא רוצה אותך איתי.  דעי לך ששקט הינו המצע שעליו אפשר
להבחין במה שאנחנו עושים או במה שאנחנו אומרים. השקט הינו הרקע
שהופך את הדברים שלי למשמעותיים ולא לרעש לבן.

אבל השקט הזה הוא כל כך פגיע. הוא מתבזבז כל כך בקלות על
שטויות וגחמות טיפשיות. הוא נהרס בגלל אזעקה שמצפצפת בקול אך
לא מרתיעה בכלל גנבים (מעולם לא ראיתי מישהו יוצא החוצה לבדוק
למה הבית של השכנים מצפצף כבר חצי שעה...). השקט מתבזבז על
ניסיון למלא את הזמן בפעילויות שלא מביאות אושר או אהבה.

אז בואי תשמרי איתי על הברכה שיש לנו ביחד וקבלי אותי גם בשמחה
וגם ברגעי השתיקה.