היה זה ביום שישי נעים
        בסוף חודש מאי האחרון
עת הלכתי בין שיטים
        מספר שעות לפני הדמדומים
על חוף חולי לים התיכון
        במדינת ישראל הגדולה
ראיתי את חוגגי השמחה -
        האב על המנגל עובד
והאם מעסיקה ילדיה
        אך תמונה זו לא סבירה
שכן אנו בעת מלחמה
        מלחמה על חיינו היא
וחשבתי שאולי זה לא אישי
        ואולי זה אני בעל אופי כה רגשי
שסובל בכאבם של אחרים
        שזוכר את הנופלים והמתים
שלנו אפשרו את החיים
        וזוכר אני - וזוכר
ולא חושב על דבר אחר
        למראה החיוך הנישא
על פני המשפחה שמבלה זמנה
        וחיוך קטן עלה גם על פניי
וכבר השמש שקעה במימי הים התיכון
        הוא נולד לזכור דמעותיה