כרמית גוטמן / חומה |
דממה מסביב לכולי
רק האצבעות נוגעות בחלל
כאילו מחפשות משהו ממשי
לאחוז, להחזיק
לא ליפול
כאילו ממששות את כל עברי, עתידי
ואומרות לי
אני לבדי
ההרים בחיי החליטו לגבוה
ונפשי אינה משאירה את גופי להתמודד לבדו
צונחת גם היא, בסגנון חופשי
מההרים לעמקים
ומתעתעת בכולי
חומה מסביב לעורי, לגבי
אך הכי כואב הוא ליבי,
הכי מכאיבה לי נשמתי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|