יש לי שני חברים טובים.
עד קצה העולם וחזרה אני אלך, לא, אני ארוץ בשבילם. האמת, אני
אפילו אמות למענם.
חברים ממש טובים יש לי. אם אנחנו לא מתראים יום שלם אנחנו
יכולים להשתגע. ואתם יודעים, זה לא מהחברים שאתם רק חושבים שהם
מרגישים כמוכם, אני יודע את זה.
אבל אתם יודעים מה הבעיה? שלכל דבר יש סוף. זה דבר ידוע, ואם
עוד לא הבנתם את זה, אז יום אחד כבר תבינו. וזה לא שלא
התמודדתי עם סופים שהיו לי קשים. סיום קשר עם בחורה, סיום יב'
ותקופת הילדות, מותם של סבא וסבתא שלי. אתם יודעים, עד כמה
שהיה קשה, הצלחתי להתמודד. אבל אין, עם הסוף הזה אני לא יצליח
להתמודד. אני בטוח.
                                     

היו לי שני חברים טובים. הם ביניהם עדיין חברים טובים, הכי
טובים. עכשיו גם הקשר שלהם יחזיק לעד. יש להם משהו שמחבר ומחזק
את הקשרים הטובים ביותר. יש להם אותי. זאת אומרת אין להם אותי,
יש להם אבן שחורה עם השם שלי עליה. ויש להם זיכרונות. אהה, ויש
את המסיבת טראנס לזכרי שמקיימים כל שנה.
אבל אני לא עצוב שאני כבר לא איתם, כי אני יחזור להיות איתם
עוד כמה שנים. ובינתיים נתתי להם מתנה שאין טובה ממנה, חברות
נצח.