כשהרגש חזק, השכל עוזר לקבל, לרכך.
אבל איתך הוא חזק מידי בשביל השכל. מנסה להבין ולא מצליח.
מנסה לשלוט ולהכניס למסגרות ולנווט
והמאמץ והמעמסה גורמים להתבלבל ולמעוד.

והליכה על הקו של מה מותר ומה אסור
והכעס על הרצון לחצות את הקו
והשכל, שמזכיר ומסביר אבל לא מצליח לרסן
בעצם רק מבהיר,
זה גדול מידי, לא רוצה להיתפס

והפחד, שזה בלתי נשלט
ששום חשיבה לא תפתור, ומה שלא חשיבה
קשה להבין, אי אפשר להבין, יש דברים שהם לא בשביל ההבנה.
לדבר ולחפור ולא להגיע לשום מקום חדש.
אותו סיבוך, אותם רגשות
אותו האין פתרון.

ואז הומור, ליצן עצוב. מה שמצחיק לא מפחיד, לא כבד.
לא עומד מעליך כמו צל שמאיים לבלוע, אבל לא בולע.
נשאר מרחף עם גיחוך שאתה לא יודע אם הוא אמיתי
כי לצללים אין גיחוכים.