בזזז... לכבות, צריך לכבות מהר, אני פשוט שונא את הצלצול הזה.
מעיר אותי משום מקום אל תוך היום. היה הרבה יותר נוח לקום לתוך
היום מיקיצה טבעית, אך בגלל השעה המוקדמת בשבילי, זה לא קורה.
לצחצח, צריך לצחצח שיניים. רגע, אבל קודם יש לי פיפי, כן צריך
לעשות פיפי. אוי זה ממש לוחץ לצאת. למה אני תמיד משתדל לסגור
את הדלת כשאני משתין? אני לא נמצא במקום ציבורי שיש לזה סיבה
מוצדקת... ההרגלים משתלטים עלי. אויש, אני תמיד מחטיא בבוקר את
האסלה, זה פשוט כל כך גרוע (לא שבשעות אחרות אני ממש דייקן).
עכשיו אני ממש אהיה חייב לנקות את זה. עזוב, תנקה את זה אחר
כך.
טוב, עכשיו סופסוף אפשר כבר להתרענן ולצחצח שיניים אחרי
ששחררנו את לחצי הבוקר.
לא, רגע, עדיף שקודם אני אלחץ על הכפתור של הקומקום החשמלי.
זהו, ככה עדיף, ואפשר להספיק יותר מהר. אוף, לא נשאר הרבה משחת
שיניים, אבל אני לא אפתח חדשה. אני פשוט אמעך את המשחה עד
שאוציא משחה מהסלע. אני תמיד מצחצח מהר מידי ושוכח את כללי
הצחצוח הנכונים. זה פשוט מחדל אישי. אני לא מספיק ער כנראה
לבריאות השן.
נו באמת, לא נשאר מספיק חלב. פשוט ייאוש. טוב, לא נורא, אני
אשתה את הנס ככה.
עיתון, אני צריך לקחת את העיתון מהדלת. עכשיו אפשר סופסוף
להירגע ולקרוא עיתון.
אין הרבה זמן אני אאחר לעבודה. צריך להתלבש. מה אני אלבש? לא
שוב החולצה הזו...
טוב, אבל היא נקיה ומספיק יפה, אז בכל זאת, וג'ינס, כן ג'ינס.
זהו, רק לקחת תיק, מפתחות ולעוף מכאן. רגע, אבל לא התגלחתי.
עזוב, לא צריך, אתה לא יותר מידי לא מגולח, תלך ככה. רגע, אני
בכל זאת אשים קצת בושם שלפחות אריח טוב. כן, זה מה שאני אעשה.
זהו אפשר לצאת.