אלקי פרנק / שיר לילי |
אני יושב אצל החלון,
אל השולחן
ומתבונן בפרצוף המסתכל עליי
היישר אליי
ולא משפיל מבט.
קמט אחד לאורך
מבקע נתיב בין גבותיו,
מבטו נראה כלא מבין.
החדר בו הוא יושב ריק
מאנשים
מלבדו.
הוא לא מבין,
הוא רק יושב;
כבר לא חושב,
כבר די עייף;
ילך לישון
לבד
ודי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|