דברים משונים מתרחשים בברלין: אחרי הפסקה ארוכה מתרחבת שוב
במזרח העיר רשת חנויות המכולת הויאטנאמיות הקרויות פשוט
"מכולת". גם אצלנו בבניין בשדרות שנהאוזר. אחרי שחנות הצעצועים
שהיתה קודם סגרה את שעריה מחוסר לקוחות, נתלה יום אחד פתק גדול
"כאן תפתח בקרוב חנות המכולת".
ואכן, כבר ביום הראשון יצא לי להכיר את חמשת הויטנאמים
שמפעילים את העסק: ארבעה גברים ואשה אחת, כולם סוחרים אמיצים.
על אף שגיאות רבות מספור בשפה ובקיאות דלה במספרים, או אולי
בדיוק בזכות זה, החנות היתה תמיד מלאה, שהרי כל לקוח צריך
לפחות חצי שעה כדי להסדיר את קניותיו. "אני רציתי רק לדעת כמה
עולות פטריות", מתלונן כמעט בוכה בחור צעיר עם סלסלה בפני
הקופאית הויאטנאמית והבחור שלידה, שמתרגם את המספרים בשתי
השפות. הם לא מתרגשים מההמולה וממשיכים לשתוק. המוכר השלישי
עומד תמיד מול הירקות המסודרים בחוץ ובפיו תמיד משפט מוכן:
"אולי תיקח גם את זה?" זה תמיד מתאים, כי לרוב הגרמנים שאני
מכיר קשה לבחור בעצמם אפילו בין שני תפוחים.
כל פעם כשאני הולך למכולת, אני שמח לפגוש את הויטנאמים. הם
מכניסים לתוך העיסוק הפרוזאי של "עריכת קניות" איזשהו אלמנט של
משחק.
חזרה לחנות: על המלאי אחראים עוד שני ויאטנאמים, שלפחות חמש
פעמים ביום סוחבים ארגזים כבדים פנימה אל תוכה. את רוב המוצרים
שהם מקבלים הם לא מכירים, כי הם בעצמם אוכלים דברים אחרים
לגמרי. אפשר להריח את זה כל יום בחדר המדרגות שלנו לקראת שעת
הפסקת הצהריים, קשה לתאר את הריח אבל אני מדמיין לעצמי משהו
כמו כלב מטוגן עם אננס.
את מרבית המוצרים הם מניחים לכן באיזשהו סדר לא ברור, אבל די
מהר קלטתי את השיטה שלהם. הם לא מסדרים אותם על פי התוכן שלהם
אלא על פי החיצוניות שלהם. כך מוצאים על מדף אחד את כל מה
שנכנס לקופסת שימורים, במדף אחר את כל הבקבוקים ובאחרים נניח
מה שבא עטוף בניר או בתוך שקית. אם הם לא יודעים את המחיר של
התוצרת, הם מעריכים אותה על פי גודלה. על החמאה האירית,
שאיתרתי יום אחד בין סבון לבין ביסקויטים, דרשו רק 37 פניג.
אבל על הביסקויטים הם רצו ממש מחיר מופרז. לפי המחיר על בקבוק
מיץ מנגו-מנדרינה-טבעי-דיאט אפשר לחשוב שהוא הבשיל לפחות עשר
שנים בחבית עם ג'ק דניאלס.
בינתיים זה הפך להיות ממש מנהג הכרחי בשבילי לקנות בחנות
הויאטנאמית, זה גם ממש פראקטי, כי תמיד יש מישהו בחנות: אם לא
בקדמת החנות אז בחדר האחורי, זה שמריח כמו כלב מתוק.
הויאטנאמים מצידם גם הם מכירים אותי כבר והם מרשים לי אפילו
ללחוץ על הכפתורים בקופה הרושמת. לכן היתה אכזבתי עצומה יום
אחד כשמצאתי את המכולת סגורה. על החלון נתלה פתק: "בשל חופשה
החנות תהיה סגורה בין ה-30 ליוני ל-1 ביולי". "אלה ממש סוסי
עבודה", קראה לעברי המוכרת מחנות הג'ינסים ליד, "יום בודד של
חופש!" חבל באמת, שאין לנו שום שפה משותפת, אחרת הם היו יכולים
לספר לי מחר על כל ההרפתקאות המסעירות שהם עברו ביום החופש
היחיד הזה, חשבתי לעצמי, והלכתי לקנות במקום אחר.
תרגום מגרמנית מספר הסיפורים של ולדימיר קמינר (Wladimir
Kaminer) "שדרות שנהאוזר" (Schonhauser Allee).
התרגום באישור המחבר. |