יהונתן בן-דוד / כי תשנה |
בין פעיה להמיה,
ישב לו הנער,
הפליא להרשים התהייה.
עוד ישכיל להסמיל,
מבקש לקנות מילה ממרוצתה,
כמשקל ילדו של עין אמש?
לדרוש פליאה שתוייה מגולתה.
עוד המרקיז ירכין ראשו.
עם ימים ימעט במילים.
לא ידרוש לבכות על סופו,
רק ישקוט - שלל אובדן הרגעים.
שוב יאווה לשזירת רזיו
בנבכי מחשבות התוהים על שלו.
דץ וצוהל, פרי הסבך עליו
כי הפשט, עד נחוור, מסתודד רק עימו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|