[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטע שביל
/
הלוויה

אני הולכת,
לבדי במדבר,
מסביבי מתנשאים אנשים זרים,
מדברים בשקט.
הם נשמעים כמו להקת דבורים מזמזמות,
אולי כועסות, אולי עצובות,
לא יודעת.

אני מקשיבה,
לשקט הרועם,
מסביבי נשים בוכיות מתייפחות לכתפיהם של גברים דואגים,
חבושים כיפות,
הרבי ממלמל תפילה לא מובנת, ברקע מהדהד קול הקהל הקורא 'אמן'
אולי מתוך אמונה, אולי מתוך הרגל.

אני מסתכלת,
על הגופה,
מוכנסת לתוך הקבר מכוסה בשקית לבנה,
דוממת,
העפר ממלא את הקבר באיטיות, עד שנוצרת תלולית קטנה,
הוא למטה.

אני בוכה,
אני לא,
אני עוצרת את הדמעות בגרון, חונקת אותן.
עיני מאדימות,
בצידי הימני אחותי מושכת באף,
בני המשפחה בוכים בקול, קוראים את ההספד.
פרחים מונחים על הקבר,
כמה הרבה פרחים

אני צופה,
בשקיעה ,
מבעד לגדר בית הקברות,
צובעת את השמיים באדום.
האחו הירוק זע על-פי תנועות הרוח
והיער העבות שבאופק כבר מתחיל להשחיר,
השמש תזרח מחר.

אני הולכת,
צופה בקבר נעלם מאחורי ערימות פרחים,
בקבר ליד הפרחים כבר נבולים.
אני משתהה לרגע לבחון את שני הקברים.
יוצאת מבית הקברות,
בצעדים איטיים,
קר בחוץ,
ובפנים.

אני חוזרת,
למציאות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כתיבה היא מקצוע
כשם שההיסטוריה
היא תחום ידע.



בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/5/04 2:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע שביל

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה