ארבל הכרמלי / בכל העתות |
אשר את נפשותינו הרהיב
כאותו זמיר המסלסל בשיר
בצמרת עץ של אביב.
בואי ונלחך רגלינו בים,
ונביט אל עתיד מפרשנו במרחב,
בואי ונחלום על אושר מושלם
כמו על אינסוף של זהב.
גם אם לפתע הים יסער
ועלינו שנאה ואבדון יירק,
נאחז בצוק התקווה עד שוב יירגע
ובזוהר האור הכחול שוב ניגע.
25/04/04
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|