לולה שניר / קבור בשעווה לבנה |
הקבור בשעווה לבנה,
והפתיל עודנו שם.
שהדליקו מזמן
לפני שנים,
ונשאר--
מחכה כמו יודע,
צופן נסתרות.
והחלב,
קבור בעומקו של פמוט עגמומי
רועד,
זוכר,
ידיים עדינות שהניחו--
שברכו את ברכת השבת
שנתנו נשיקה לילדה מאושרת,
ואבדו,
אבדו לי לעד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|