כשהגשם יעלם
ולצחוק אז יפרוץ,
כשהעננים יעלמו
והגורל יהפך,
אז תבין איך שליבי דועך.
אני עייפה כבר
ותשושה,
מלחפש, מלוותר,
מלחכות, מלקוות,
ואני לא מבינה
דברים
שקורים.
לי, או לאחרים.
לא אשמה,
אבל בכל זאת מאשימים.
מתגלה בכנות,
מסתכנת בתמימות,
ונגמרת שוב,
כמצופה ולפעמים במפתיע -
ביננו הרעות.
לא רוצים לדבר,
הפסיקו כבר להקשיב,
עליי העדיפו שלא להמר,
עליי העדיפו לוותר,
אפילו גמרו כבר להגיב
חשבו שהכל יעבור לי אחרי האביב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.