רן כרוחלשניק לא הותיר ספק לאיזה זן של אוהבי גלידה הוא שייך.
"הפיסטצ'יו הזה שם, אפשר בבקשה לטעום?" המוכרת, נערה אכולת
עייפות הושיטה את ידה וגרדה אל כפית של ננסים מעט מהפיסטצ'יו
"אדוני אנחנו נוהגים לתת טעימה אחת בלבד" אמרה תוך הפגנת בוז
קלה כלפי האפשרות לבקשת טעימות נוספת.
"כמה עולה לטעום גלידה?" שאל רן
"שקל לכפית" מיהרה לפלוט לעברו וזיק של דינור בעיניה.
מבט מהיר לאחור הבהיר את אורך התור והעניק טעם מיוחד
לבקשותיו.
הצביע על המיכל הקיצוני שבמקרר והנהן בראשו. המשיך לטעום מזה
שלידו ובזה שאחריו תוך שהוא משמיע  קולות של הנאה והמהום. רחשי
המחאה של הממתינים בתור הפכו ממילמולים קלים לקולות מחאה
תקיפים ויותר מכך לכעס מתמרד עד כדי דחיפות אשר טלטלו את
כרוחלשניק. מאחר שאיבד את שיווי משקלו ואת קור רוחו פנה לאחור
והחטיף סנוקרת על פרצופו של האיש הקרוב אליו בתור. האיש התמוטט
לאחור אל ידיהם של העומדים בתור ונשמט נפל על הקרקע חסר הכרה.
צעקות הכעס והאיום לא השפיעו ממש על רן אשר פנה אל המוכרת בטון
רגוע והזמין "ארבעה כדורים בבקשה". המוכרת אשר המחזה לא חמק
מעיניה חישבה את עוצמת העונג שתהיה מנת חלקה ברגע בו תירה כדור
בראשו של לקוחה.
"איזה טעמים"
"כדור שוקולד צ'יפ"
"כן?"
"כדור שוקולד צ'יפ"
"כדור נוסף?"
"כן"




תנועותיה החדות הסגירו את עצבנותה הגדולה והמבט אשר הגניבה
לעברו בשעה שרכנה על הגלידות. אפשר שהיה השראה לסרט קונג פו רב
פעולה. גללה את הכדור אל הכלי והרימה סנטרה : "כן?"
"כדור שוקולד צ'יפ"
גופה קפא. הרגישה כיצד זרמי דם גועשים הולכים ומציפים את ראשה
תא אחר תא ועל לובן עיניה נגלל מסך אדום. רצתה לפתוח את פיה
ולשחרר צרור קללות עסיסיות וקיתונות זעם אך זכרה את האגרוף אשר
התעופף מכף ידו ולכן בלמה עצמה בגבורה.
"עוד כדור שוקולד צ'יפ?", סיננה בארסיות.
"לא" הוא אמר "על הכדור האחרון אני מתלבט".