ושוב רק שנינו או יותר נכון
כולנו רסיסים של אגו.
כמו קוביות של לגו.
בונים ממה שיש.
אש, בתותחים.
רוקד עם כל האסורים.
אין כזה יחס,
פרופורציות שונות.
עושים עיגולים בעיניים,
טומנים ידיים בכיסים.
כי סמטאות כמו זו ראיתי רק
לפני שהפיה הגיעה.
אני שותק עכשיו...

מקשיב יותר טוב.
לצליל מיתר.
ולפעמים בורח,
גם זה מותר.
מנמיך דרישות.
ואוכל מעט.
ולפעמים עוצם, עוצם כמעט.

כמעט עוצם.
כמעט שזרמתי עם הלב, הלבלב,
המעיים התפרקו.
כשהנשימה כבתה,
המסיבה קצרה,
כשרכבנו על הדופק עד האופק.
רכבנו על הדופק...