מעשה בכפכף שהלך לאיבוד. היו היה כפכף (כפכף, אגב, הוא שלב
אבולוציוני נמוך יותר של נעל. בדיוק כמו שערסים הם שלב
אבולוציוני נמוך יותר של כפכף), בכל אופן, אותו כפכף לא היה
סתם עוד כפכף, כזה שמוצאים ברחוב ליד ערמות בלתי נדלות של
שלדים מפוספסים באפור-שחור מחטטים בפחי אשפה ומתחככים באנשי
הבקבוק. אנשים בלי אוכל, מחסה או שיניים - אבל עם בקבוק. לא
לא, זה היה כפכף מיוחד, לבן עם פסי זהב, ארבעה כיווני אויר
וגיר אוטומטי - רגל שניה. בכל מקרה, יום אחד יצאה כנופיה של
כפכפים לחרוש את מדבר יהודה, וכפכפנו היקר, נקרא לו איציק, היה
ביניהם. בחבורה הייתה גם סיגלית, כפכפה שאפה עם ריפוד גדול
ממדים בכל המקומות הנכונים וראש פתוח, ובנצי, כפכף עבריין. היה
שלוש שנים בכלא 7 כי קפץ לאיזה זקנה על הראש וגרם לה לשלשול.
הוא טוען שזרקו אותו עליה אבל מי מקשיב לכפכף שחור מרמת-אליהו
שנקנה על-ידי האנשים הלא נכונים? איציק היה כפכף טוב. אהב
לעשות טיולים עם הכלב, לפעמים מהסלון לחדר לפעמים להפך, תמיד
בתוך הפה שלו ומשם לרגליים של אבי. איש עם רגלים שגורמות ליער
גשם להראות קירח. ג'ונגלים של שיערות ושלוש סוגי פטריות שטרם
נראו. כל זה והעובדה שאבי שוקל 114 קילו, לא הפכו את החיים של
איציק לקלים יותר. אז הוא ברח מהבית. ככה בלי כלום. פגש את
סיגלית בנצי ודני ליד השלדים וברח. דני היה כפכף סגול שטען
שהוא בילתי-נראה. מספרים שהוא ככה מאז המלחמה. מסתבר שבאזור
רמת הגולן הוא עלה על מוקש כפכף. הוא לא שב לעצמו. רוב היום
היה יושב וקרא "לכפכף" ובשאר הזמן רץ ברחובות ומלמל על יצורים
עם אף גדול ושרשראות שיורים את הנזלת שלהם למרחקים. המדבר הוא
לא מקום ל - 4 כפכפים בלי רשיון ובלי ניסיון. דני חטף מכת חום
ולא הפסיק לדבר נורמלי עד שלקחו אותו לבית חולים, בנצי התקשר
לשמחה, שותף לתא, שיבוא לקחת אותו, סיגלית עלתה איתם לאוטו
ונעלמה בין הבלם למצמד, ואיציק, איציק הלך לאיבוד. עכשיו הוא
בדרום קרוליינה יושב וכותב סיפורים על ערסים שנסעו למצפה רמון
וטבעו. הוא מקווה לזכות בפוליצר יום אחד, אבל טוען שאין ייצוג
הולם לקהילת הכפכפים בעולם המודרני. מי יודע, אולי הוא צודק.