השנה אני מסיים את כיתה י"ב - ובפרץ של רגשנות כתבתי שיר לסוף
שנה.
אני בטוח שאתגעגע לתקופת תיכון, והשם של השיר ממצה אותו 'כמה
טוב היה' - לי בטוח שהיה טוב...

לכל אחד יש כוכב משלו שזורח בשמיים,
והוא עושה זאת, פעם, אולי פעמיים.
ולכל אחד הוא מגיע רק פעם בחיים.
ומה שתעשה זה תפקח עיניים,
ותחכה, כי בינתיים,
מסביבך - הכל רק עננים.

אומרים שכל סוף הוא בעצם התחלה.
אבל אתה תוהה - לא יודע מה.
מה יחכה לך בהמשך, מה יקרה.
כי כשהולכים אז לא חוזרים,
אבל בתוך הלב יודעים -
יותר טוב מזה כבר לא יהיה.

פיזמון:
כל אחד חולם חלום,
אותו יגשים באיזה יום,
ואז יזכר - כמה טוב היה.
כל אחד רוצה איזה כוכב לקטוף,
ולהביט מלמעלה על הנוף
ולהסתכל אחורה - כמה טוב היה.

כל אחד חושב שהוא יעלם,
זה לא יקרה, אבל אז מה אם כן?
כי בסוף, אנחנו את כולם זוכרים.
כי הזכרונות, הם לא יברחו
הם נשארים, ורק יעזרו.
כשעוזבים, תמיד אותם אורזים.

ויש אנשים מיוחדים,
שלא בורחים, רק נשארים.
תמיד נדמה - שהם אף פעם לא ילכו.
וכשפתאום, נרגיש כאב.
והכל יצוף בלב,
הם פתאום יופיעו ויעזרו.
-פיזמון-

והיום, תצא לדרכך,
כי התחלת עוד מסע,
וחתמת פרק בחיים.
קח איתך, כמה דברים -
זכרונות, והרבה חברים,
כי היום - התחלת בחיים...