מזה שבועות
שאני מחריש
למולך, למול האורחים.
בסלון, בקולנוע, בבית השימוש
במשרד, בדרכים.
מה שהבטיחו לך כשנשלחתי
נתבדה מזמן
ואין פיצוי בעדי.
גבר מתבונן תערסי מעתה
ועד שיבוא גואל.
לא ראוי היה לך שתתבזי
בפרהסיה או לעיניי,
אבל נותרת עם עצמך
להשיח.
ואני, מהצד, שואל את עצמי
אם אין מי שמבחין
שאני שותק כי הכל כבר נאמר
וכעת נותר רק לחוש? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.