עוד שבועיים והנה זה נגמר
מאוד צפוי ואף לא ביום מאוחר
מנסה להירדם ובמקום לבכות
אני מתכנן מה אני יכול לעשות.
אני מדמיין אותנו בתוך בועה
את מסתכלת עלי, צורחת ובוכייה,
אני קושר סביב גרונך חבל בלולאה
אני רק מקווה שלקשר הזה את קצת יותר בנויה.
את צורחת שזו לא אשמתך
אך כשהסכין יתקע בעמוד
אחרי שיחדור דרך ליבך,
בטח אז לא תחשבי שאני לא כל כך חמוד.
לא יודע איך לא חשבתי
והכנסתי לפה שלך אקדח
נראה אותך עכשיו מנסה לדבר איתי
כמו שאת מדברת עם החברות שלך
זה לא יעזור אם תצעקי לעזרה
אנחנו פה היחידים
אז תגידי לי, את לא שמחה עכשיו
שנשארנו רק ידידים ?
אני מתחיל להבין שאת בעצם צודקת
זה לא שאני מרוגז או עצבני
אבל עכשיו כשאת שמדממת
באמת זו את ולא אני.
אני עדיין במיטה, מנסה לשכוח
ובמקום אלימות עושה ביד
זה לא שאין לי אומץ או כח
אני פשוט יותר מידי נחמד. |
