בס"ד שבת   15.11.03

נפל דבר.
הנה יצאה נפשי מעבדות לחרות.
הנה היא עברה את מחסום האור השקוף.
מחושך לאור.
פתאום המרחבים גדולים,
פתאום השמיים תכלת ולבן
פתאום אין כל מחסום לעיוור.
כל מכשול לפיסח.

פתאום אין תלות.
פתאום הנפש השתחררה.
פתאום כבר האוכל לא ממלא את יעודו.
היד הנותנת, היא הלוקחת.
האוכל כבר לא ממלא מטרה, יעוד.
הוא איבד את חדותו.
איבד את פיתויו.
יש לי אוכל בבית.
אני יכולה לבשל, או לא, כרצוני.
אין צורך בתלות.

נפל דבר.
מעבדות לחרות
מחושך לאור
מימין לשמאל,
ממים ליבשה
ים, יבשה... ים...
ושם נשארתי, בים.
והמים אופפים אותי.
מחבקים אותי. תומכים.
מים מרגיעים, מלטפים.
פותחים לך מקום על יד שכמותך.
מים... מים...
ים... יבשה...

בחרתי בים.