תינוק בן יומו שוכב על שמיכה אדומה, עירום כביום היוולדו,
אצבעו בפיו והוא בוחן אותי.
מתוך עינו המתקרבת אליי עורב נראה לרגע קצר, ונעלם כלא היה.
אני מסתובב שם בשלג, בקבוק משקה ביד אחת ואקדח כסוף בשנייה; הם
כל עולמי, ביחד עם סערת השלגים העוטפת אותי.

אנו בביתנו, את לוקחת ממני אקדח שחור ישן, לא את אותו האקדח
שאיתו אני עכשיו, במאבק קצר או ארוך את מצליחה לקחת אותו ממני
בשעה שאני הודף אותך על הקיר עליו נמצאת תמונה ישנה שלנו מימים
אחרים. בתמונה אנחנו שנינו יושבים על שמיכה ישנה בבית הקברות,
סיגריה בידייך החופשיות, שיירה של רכבים שחורים של בתי לוויות
מתקרבת ספק מתרחקת מאיתנו, אישה מביטה בנו מהחלון, כלל לא רואה
אותנו, האם זאת את.
אנו טובעים ביחד בבריכה, נמשכים כלפי מטה, מנסים לדחוף כלפי
מעלה אולם משהו שהוא לא אנחנו ואולי כן מושך אותנו, לוקח
מאיתנו, בשעה שאנו נלחמים לצוף, רק אני יוצא החוצה כלפי מעלה.
האם על כך את בוכה ילדה.

אל תבכי לי לי ילדה הלילה, אל תבכי. לא, אל תבכי לי הלילה
ילדה.
אני זועק מגג של בניין. אל תבכי לי ילדה כאשר המסוק מאיר עליי.
אל תבכי לי ילדה.

את בחדרך, לא רואה אותי, בטלוויזיה צופה, בתמונה ישנה שלנו,
נזכרת, חיה אי שם בעבר. היינו בבאר, ניגנתי על הפסנתר. ילדה,
זוכרת את הבלונדינית שישבה לידי, יפה כמעט כמוך, אולי יותר,
ואת הלמת בה בחוזקה, זרקת אותה מהכיסא שלידי, הפלת אותה על
הקרקע. כולם הביטו בך סוטרת לה בחוזקה, סוטרת לה בגללי בעוצמה,
זורקת כוס לכיוונה אשר מתנפצת לידה ואת בחרת לברוח אז מהמקום.
האם את שוב בחדרך ילדה.

אל תבכי לי לי ילדה הלילה, אל תבכי. לא, אל תבכי לי הלילה
ילדה.
אני זועק מגג העולם. אל תבכי לי ילדה, המסוק מאיר עליי. אל
תבכי לי ילדה.

את זוכרת שחיכית לי אחרי ההופעה, האם את זוכרת שנסענו ברכב
בדרך ללא מוצא, זוכרת את הרכב הישן עם הפסים החומים שאת כל כך
לא אהבת, זוכרת את הזעם שלך והמריבה שבה רק את השתתפת, מכה בי
בלשונך ואז בידיך, זוכרת שנמאס לי ובחיוך את המחסום שברתי, ואת
הרכב המתקדם לכיוון הצוק, כמו יחסינו, מתרומם באוויר ואז מתרסק
על הסלעים ילדה.
את זוכרת כמה הנפילה הייתה ארוכה, זוכרת איך השלכתי לשם את
הגיטרה שלי לכיוונך, ילדה, לכיוון הרכב, לכיוון הנפילה ילדה.
האם את זוכרת את ההתנגשות בקרקע, את הפיצוץ, המתכת הנקרעת על
הסלע הקשה מתחתיה ילדה.

אל תבכי לי לי ילדה הלילה, אל תבכי. לא, אל תבכי לי הלילה
ילדה.
אני זועק מגג של בניין. אל תבכי לי ילדה בשעה שהמסוק מאיר
עליי. אל תבכי לי ילדה.

אני שוכב על המיטה הלבנה ילדה. זוכרת אותי ילדה, אני עדיין על
המיטה, מביט בעצמי יוצא מתוך מראה ונכנס בחזרה לתוכה ילדה,
מנסה להסביר למישהי את עצמי, ילדה, יודע שרק את מבינה, שואל את
עצמי איפה את ילדה, שואל ואת לא עונה לי ילדה, בזמן שהיא מלטפת
את פניי ילדה, היא זו שמלטפת את פניי ילדה.

אל תבכי לי לי ילדה הלילה, אל תבכי. לא, אל תבכי לי הלילה
ילדה.
אני זועק מגג העולם. אל תבכי לי ילדה בשעה שהמסוק מאיר עליי.
אל תבכי לי ילדה.

את שוב על הדשא שם בבית הקברות, עושה פיקניק לעצמך לבדך, בשעה
שאני הפעם יוצא מהרכב בלעדייך, תומך עצמי במקל, רואה את הקבר
שלי.

יונה מתרוממת באוויר כאשר תינוק בן יומו מרחף מתוך בריכת המים,
מרחף ומביט בי צופה, תמימות שרק באה, מביטה בי, צופה בי מהצד,
בוחנת אותי, מרחמת עליי.
אז תבכי לך ילדה עליי.


ראיתי את הקליפ והייתי חייב. הגדרתי את זה כתסריט כי לא ידעתי
איך להגדיר את זה