בס"ד שני  08.12.03

"את משהו אחר..."
מתי שמעתי את המשפט הזה לאחרונה?
ובאיזה טון דיבור.
את משהו אחר. את יוצאת דופן, את תמיד צריכה להיות מיוחדת. את
לא יכולה להיות כמו כולם?
למה את צריכה להיות אחרת...?
זה מה שאני רגילה לשמוע...

והנה...
"את משהו אחר... את לא צריכה לשלם יותר מ- 40 שקל..."
לבת שלך 160 שקל. ביחד 200.
אם שאר המפקחים מצטרפים הם צריכים לשלם, למה, את רוצה לשלם
כמוהם?
לא, אבל רציתי לומר תודה יותר גדולה.
לא, אין צורך...
שיחה ביני לבין החשבית בעבודה.
יש טיול לירושלים ב-24.12. מהצהריים עד הערב. אפשר לצרף בתשלום
את מי שרוצים.
אני את שחר. בשבילה צריך לשלם.
המנהלת, ביקשה להחליק שתיים ממקורבותיה, והחשבית עמדה בפרץ.
גם את המזכירה בזמנו היא החליקה, אבל לא עוד. החשבית בחורה
ישרה ולא נותנת להחלקות דריסת רגל.
"את משהו אחר..."
הבוס שלי משלם עבורנו משהו לקופת הועד הסניפי. ובכל זאת, הייתי
אמורה להשתתף במשהו. לא מבינה בדיוק.
אבל "את משהו אחר..."
מתי שמעתי את זה לאחרונה ובאיזה טון דיבור?
אמא שלי צדקה.
אני באמת משהו אחר. אבל היא טעתה. ושולמית הפסיכולוגית, צדקה.

אני משהו אחר, מיוחד. אבל טוב.
נראה מה עוד.

בספריה, הספרניות אוהבות אותי. הספרנית הראשית, הודתה בכך בפה
מלא. ברח לה איזה יום.
בבריכה לנה בת ה-81 בערך, עברה ניתוח קטרקט בלייזר, בעין.
התקשרתי אליה לשאול מה שלומה.
את חסרה לי, אמרתי לה.
כשאת פה, אני יודעת שהכל בסדר, הוספתי.
עכשיו אני מדמיינת שאת נמצאת.
והיא: "כן, יש לי רגש אלייך..."
הרי אני מכירה אותך מילדות. הוסיפה.
היא הייתה השכנה שלנו בשיכון. שם ההורים שלי גרים עד היום.
היא עברה לרחוב אחר.
"יש לי רגש אלייך... נו, כן", היא אומרת.

יעקב ששוחה על ידי: אני אוהב לשחות על ידך, זה הדדי. הוא
אומר...
כן, היום אני די מוקפת באנשים עם רגש.
אפילו אבא, כבר פתוח יותר.
רק אמא בשלה. "למה את צריכה להיות תמיד אחרת"?

"את משהו אחר...", אמרה החשבית, ולא ידעה מה אמרה.