ריחו יצא מכל החולצות.
גם מהסוודרים והחליפות.
הנעליים החזיקו קצת יותר ממנו, הוא מוטבע בהן, אבל אחרי שנה גם
זה הלך.
דבר לא נשאר.
לעולם לא תהיה עוד שערה שלו על מסרק.
אבל אני רוצה להאמין
שבתנועת אבק הבית נוכחות דקה עדיין שם:
ריס, קשת חתוכה של ציפורן. שלפעמים, בין
הכפלים של הוילון, או העטיפה של ספר,
אני נוגע בחלק מעורו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.