חלון של חנות משקפיים בוהה בי. הוא עוקב אחריי במבטו ובוחן
אותי מכף רגל ועד ראש.
לרגע הייתי בטוחה שדמיינתי, חייכתי לעצמי והמשכתי ללכת, אך
בגבי אחזה תחושה דוקרנית כאילו החלון עדיין נועץ בי את מבטו,
הסתובבתי באיטיות ונוכחתי לדעת שאכן דמיוני אינו מטעה אותי.
החלון המשיך לתקוע בי את מבטו הדוקרני והבוחן. חשתי מחנק
וחטפתי פיק ברכיים. עמדתי מולו כולי קפואה חשה כאילו הוא מפשיט
אותי במבטו ורואה את כל פגמי. בכל פעם שהשפלתי את מבטי תחושת
הדקירות התחזקה.
המחנק בגרוני הלך וגבר, ובידי הרגשתי שמישהו אוחז בי, נועץ את
ידיו בבשרי. (פאוזה). (מלמול מיובב). בחוזקה...
מולי נגלו זוג עיניים גדולות בהירות ונוצצות כלואות בתוך מסגרת
עבה יכולתי לשמוע כיצד הן קוראות בשמי, במצוקה, שאעזור להן
ואני חסרת אונים.
הן כולאות אותי במסגרת הזו שמונחת עליהם, צרות עין שכאלה, לא
יכלו לראות אותי נמלטת. והנה השתקפותי על הזגוגיות אשר מכסות
אותן, היא מתרחבת (מלמול מפוחד) מתרחבת לה לאט לאט. נעשית
מעוותת מרגע לרגע, מפלצתית, צוברת כוח גדולה וברגע נעלמת כאילו
מעולם לא הייתה. עניי חשכו, סביבי העולם כולו כבה, המשכתי
בדרכי מבלי לראות לאן אני הולכת. עיוורון.