אני בחדר עם 501 מקלוני אוזניים.
או יותר
סופרת את השניות,
כוססת אצבעות
מושכת שערות
ומחכה.
עד שמישהו מאיתנו יוותר.
כי כבוד זו לא סתם מילה,
מילה עם משמעות
אפשר לקחת ולתת
ואין סתם מילה,
לא איכפת לי מה אומרים,
אני יודעת שלהכל יש משמעות עמוקה
ואפשר לפגוע בקלות, עם זרת דקה
שתישבר כמו מקל
וכלום ישאר שם...
רק האבק הרדום, שאולי פעם היה ורדים
והיום הוא נזכר על מזמן רחוק,
בו היה עד וניחום
לכל הדמים,
שנשפכו תמיד מכולנו. בשם הכבוד.
ועכשיו למי יש יותר כבוד? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.