שלום לכולכם,

כשתקראו מכתב זה אהיה על הר גבוה בברזיל, מסתכל למטה ולא מבין
למה העולם כל כך שחור.
הרוח מחממת לי את הפנים וכל מה שאני רוצה זה רגע שקט, בלי
הורים, בלי אחים, בלי מחויבויות, בלי דאגות, בלי אנשים מעצבנים
שמדברים מצחיק ובלי בעלי חיים ללא שיניים ופרווה.
אולי אני משוגע, אבל פעם ראשונה בחיים שלי שאני עושה משהו בלי
לשאול אף אחד, בלי להתייעץ, בלי לבקש רשות ואוטו. וזה כיף, כל
כך כיף, תחושת העצמאות המזויפת הזו עוברת בתוכי ומרימה אותי
גבוה.
והגשם הזה, הגשם החם הזה שאין כמותו בארץ, גשם שלא מטביע
תינוקות ולא צריך שיהיה ממש קר בשביל שהוא יבוא, הגשם הזה
מתפוצץ עלי ומרטיב לי את הג'ינס. כמו כל השאיפות שלי בחיים
שבמקום שיתגשמו מתפוצצות ומפילות אותי לארץ.
אבל אל תרחמו עלי עכשיו, הייתה לכם הזדמנות אבל לא רציתם, זה
הפריע לכם. אז אל תראו כל כך נמרצים עכשיו, תמשיכו להיות
אנוכיים כמו תמיד, כמו שאני אוהב אתכם.

נתראה בקרוב.

שלכם,
מתי
נ.ב.
אבא, לקחתי לך מהתיק 150 שקלים.