"אני לא מניחה" אמרה די גאה
"שתוכלי להעביר לי לחם וחמאה?"
"לא נכון" אמרתי והעברתי מיד
כמה שיכולתי לתפוס ביד.
היא עיוותה את פניה והביטה בגועל
ואמרה "את לא מתנהגת לפי הנוהל.
לו היית מתנהגת כמו שנדרש
את הלחם והחמאה היית מעבירה על מגש
ולא נוגעת עם היד באוכל של אחרים.
זה די מגעיל ופשוט לא נעים."
אז שאלתי "זה לא יאה
לטבול את היד בתוך התה
כדי לבדוק אם הוא עדיין חם?"
אז הדודה ענתה "זה כבר מוגזם.
ילדתי, את צריכה שיעור נימוסים."
אבל אני העדפתי לבלגן את הכבסים,
להתגלגל איתם בכל הבית
ולדמיין שאני באמצע שייט.
אז סבתא קראה לי לחדר
ואמרה "הגיע זמן לקרוא בספר"
אבל אני טענתי  "אני רק בת חמש
וחוץ מזה אני צריכה להתעטש.
לא רוצה שום אותיות ומילים.
אני מעדיפה לאכול תותים."
ורצתי החוצה אל כל הבנים
שעל עץ התות היו מטפסים.
הדודה רדפה אחרי מהר,
הפעם היא החליטה לא לוותר.
"אני לא אתן לך לרכב על הסוס
עד שתלמדי לדבר בנימוס."
אז אמרתי "תודה", "סליחה", "בבקשה" הרבה פעמים.
זה ממש יצא לי מכל החורים.
ולא התחצפתי לדודה יותר,
כי למבוגרים צריך תמיד לוותר.
אז היא חשבה שאני טובה
והאכילה אותי ממתקים לשובע.
מאז למדתי- רק אחרי שהיא הולכת לישון
אני מטפסת ויוצאת מהחלון
ורצה לשחק עם הבנים
במה שכולנו רוצים.