ריח של גשם אחרון
נישא שוב באוויר
רוחו של החורף גוסס
מעל אורות העיר
ושוב בחלון המראות המוכרים
של פנס מנופץ של תריסים מוגפים
והנוף שחולף לו נמוג בין עיניי
לחלום מטושטש על ימי נעוריי

וקול הרכבת נבלע
בקול המחשבות
שקשוק הפסים אט הופך
לערב של קולות
ומן החלון ניבטות אלי פנים
של ילדה שהייתה אהבת נעורים
והבכי שלך לא מרפה מאוזניי
ואותן המילים שלחשו אז שפתיי

ועדיין אוהב, את היית היחידה
ועדיין חושב שנשארתי חידה
ונואש לחבוק שוב את חום גופך
כמו נרעד כל גופי למדע ידך
אך כל מה שנשאר
היא תמונה על הקיר
ודימעה בודדה
בסופו של השיר

זוהר הלילה מהפנט
חודר אל החושים
תיקתוק השעון כמו מאט
כשכל השאר בורחים
מביט בחלון ובוהה בזיכרונות
של אני ושל את שרוקדים בין הטיפות
ובוכה לי בשקט על מה שנותר
הרכבת עוברת, אני פה נשאר.