הלכת ממני, מבלי להותיר עקבות.
רק נפש שסועה, מצולקת, זועקת לעזרה.
אהבתך שהתאדתה
השאירה בי טיפות מים, אך הן רק השתקפות
כל מה שמישהו אי פעם נתן לי
לא ישתווה למה שהותרתי לך לקחת עמך
ואני, קנה רצוץ
מפחדת מבוא הרוח הרעה
שנושבת ללא הפסקה בכל חדרי לבי
כמו עשב ים
מכוסה חול ועצמות ומוות
כך לבי
וכמה רוצה
אך כמה יודעת שלא
שאין עתיד לאהבתי
שאהבתי לא מאפשרת עתיד
שחיבוק שלך
מחוץ להישג ידי
שרפרוף ריסיך
על לחיי
כמו פרפר
בן מוות,
צבעוני וזמני וחולף וקצר.