היה הייתה כבשה ושמה מינה
שבין ירוק לאדום לא הבחינה.
מינה צבעים לא יכלה לראות
וזה יצר הרבה בעיות.
במקום עשב לפעמים היא אכלה בטון
כי גם חוש הטעם לא היה במקום הנכון.
והכבשים האחרות לא עזרו לה
במקום לטפל בה- הן רק הכשילוה.
היות שכך מינה כחשה וחלתה
אבל מנהלת החווה על הבעיה לא עלתה.
יום אחד כשהן היו במרעה
ומינה אכלה חול- זה לא היה משנה,
הרועה גילה שמשהו לא כשורה-
מינה אוכלת חול ולא שעורה.
הוא דיווח למנהלת שהחליטה באותו יום-
הגיע זמן מינה להפוך למזון.
כשהכבשים שמעו על ההחלטה
הן אמרו "זו חוצפה שאין כדוגמתה
רק בגלל שכבשה קצת חלשה
לגדוע את חייה בלי בושה?"
מאותו רגע את מינה הפסיקו להכשיל
והתחילו לעזור לה בשמחה וגיל,
ערכו לפניה עשב טרי ועסיסי
ואמרו לה "זה בריא- תנסי".
מינה מאוד הופתעה מהעניין
הרי היא תמיד הייתה בחוץ ולא במניין.
והיות שאכלה הרבה עשב וגרעין
מינה שוב החלה להשמין.
כשמנהלת החווה שמעה על כך
היא שינתה דעתה- שמינה תמשיך לרעות בסבך.
שאר הכבשים עדיין עוזרות למינה
שמכל העניין הזה רק החכימה
והצליחה להפנים את האמרה
"חבר טוב ניכר בעת צרה"