עמוס סיגל / מיתה לבנה |
עומד ועיניך מביטות באקט הציורי, השלו.
חושב על מה שהיה ומה שיהיה -
זה המצב. עכשיו אתה בודד.
הגלים שלרגליך הופכים קצף לבן -
ואתה כאן.
מנסה להבין את פשר הדברים.
מתישב על החול הרך, הנעים,
דמעה נשפכת היישר אל המים.
מלטף את החול כמו היתה זו היא,
שוכב והשמש הנעימה, החמה, מעליך.
כמעט גן-עדן בשבילך.
מישהי, חסרה.
עצוב אתה נרדם -
לפתע, נשיקה ואתה קם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|