תמיד לי סיפרו הכל, הייתי האיש סוד של כולם,
אבל אף אחד לא טרח לשאול אותי, מה איתך, הכל בסדר?
אני לא יודע, אולי אנשים חשבו שאני פשוט אפתח את הפה יום אחד
ואתחיל לדבר, לספר לכולם מה קורה איתי, איך אני מרגיש ומה
מדאיג אותי, אבל אני לא אספר סתם, לא לכל אחד, זה דברים אישיים
לא כל אחד יכול להיות היומן שלי, אני לא יכול לבוא סתם לכל אחד
ולספר לו.
רק למישהו שאני ממש מרגיש טוב איתו למישהו שאני מרגיש נוח
איתו, שאני חושב שהוא חלק ממני וזה כאילו הוא חייב לדעת את זה,
שזה יהיה כאילו חצי מהגוף שלי לא יודע מה קורה איתי אם אני לא
אספר לו.
היה רק בן-אדם אחד שטרח לשאול אותי, וזאת הייתה את, לא היית
אנוכית לא דיברת רק על עצמך ועל הבעיות שלך, שאלת אי אני
מרגיש, מה מטריד אותי ומה חסר לי בחיים.
הרגשתי שאני ממש חשוב למישהו ושאני כבר לא סתם עוד מישהו בעולם
הזה אלא שאני כבר שייך למישהו ושהמישהו הזה שייך לי...
אז רק רציתי להגיד למישהו הזה, שזה בעצם את,
תודה.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.