אני ואתה האהובים של יפו
היא מחבקת אותנו לתוך הסמטאות,      
היא רוצה להתבשם בניחוח המשכר
של שני אנשים מעורבלים

אנחנו נוסעים עד למצפה
ומתנשקים,
תל אביב פרושה מתחתינו כמו אישה עזובה
מסתכלת עלינו כמו פליטים
ויפו רוצה אותנו לתמיד, היא מארגנת לנו צרצרים.

בשתיים בלילה אנחנו נוסעים לאבולעפיה
הרחוב מסביב מריח כמו בצק
המוכרים ערבים, לכולם קוראים אחמד.
הם השליחים שלה,
יפו מציצה מתוך הבורקס

מתחת לבית שלי אני נזכרת
שהשארתי את המעיל במצפה,
"בוא מהר, לפני שיגנבו"
אבל אתה רק מחייך ואומר
"תעזבי
היא לקחה לך למזכרת"