לא הייתי רוצה להיות וינסנט
אני אוהבת את האוזן הימנית שלי
היא סימפטית

וינסנט מופיע אצלי לפעמים
כשאני לא מצפה לו
בתוך זרם האמבטיה
או צץ פתאום מתוך שיחי דובדבנים
הוא מחכך בי את זקנו הג'ינג'י
ומצייר עלי כסאות וברושים

וינסנט איש עצוב וצמחוני
אני מספרת לו על החיים ועל מנורות שולחן
והוא מקלף קלמנטינות ומבטיח
שיצייר פורטרט נוסף של עצמו אוכל קלמנטינה, שייקרא
"עצמי אוכל קלמנטינה".
אני אומרת לו - וינסנט,
למה להרוס את האתוס
אבל וינסנט לא אוהב ילדות עם דעות
ומאיים עלי בסכין גילוח.
הוא מראה לי ציורים סודיים
של אח שלו, ציורים שלא בריאים לנפש

וינסנט היה איש שטני בדרכו שלו.

וינסנט בטוח שגם אני יכולה להיות וינסנט
אם אני רק אתאמץ
כל העולם יכול להיות וינסנט, הוא לוחש לי
בלילה
"זה כדאי
זה יהיה כתום
זה ישתלם לטווח הרחוק"
וצבעי השמן גולשים מעיניו על בטני
אז אני שותקת ומלטפת את הקנבס
כדי שיהיה בטוח
שתמיד יש מישהו שחושב על וינסנט.