|
לא הייתי רוצה להיות וינסנט
אני אוהבת את האוזן הימנית שלי
היא סימפטית
וינסנט מופיע אצלי לפעמים
כשאני לא מצפה לו
בתוך זרם האמבטיה
או צץ פתאום מתוך שיחי דובדבנים
הוא מחכך בי את זקנו הג'ינג'י
ומצייר עלי כסאות וברושים
וינסנט איש עצוב וצמחוני
אני מספרת לו על החיים ועל מנורות שולחן
והוא מקלף קלמנטינות ומבטיח
שיצייר פורטרט נוסף של עצמו אוכל קלמנטינה, שייקרא
"עצמי אוכל קלמנטינה".
אני אומרת לו - וינסנט,
למה להרוס את האתוס
אבל וינסנט לא אוהב ילדות עם דעות
ומאיים עלי בסכין גילוח.
הוא מראה לי ציורים סודיים
של אח שלו, ציורים שלא בריאים לנפש
וינסנט היה איש שטני בדרכו שלו.
וינסנט בטוח שגם אני יכולה להיות וינסנט
אם אני רק אתאמץ
כל העולם יכול להיות וינסנט, הוא לוחש לי
בלילה
"זה כדאי
זה יהיה כתום
זה ישתלם לטווח הרחוק"
וצבעי השמן גולשים מעיניו על בטני
אז אני שותקת ומלטפת את הקנבס
כדי שיהיה בטוח
שתמיד יש מישהו שחושב על וינסנט. |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.