"אהבה זה נייר", אמרתי לך
אפשר לקחת חדש,
אפשר למחוק,
אפילו האלה עם הקשקוש,
תמיד יש נקודה לבנה שאפשר יהיה לכתוב בה.

"הוא בן זונה, אני לא יכולה לסלוח לו".
"אבל את אוהבת אותו אז למה לא?"
"כי כשאני לא איתו אני מצטערת שסלחתי".
"אז הפתרון זה להיות איתו".
"זה לא כזה פשוט..."

מסעדה איטלקית, פסנתר ברקע,
ככה תשבו, הוא יגיד את המילים, ופתאום כמו כמו קסם,
כמו כל העולם מחכה, כולם ישתקו,
ומה תגידי? "לא אתה מניאק"?

תתחתנו,
אבל הוא עדיין יהיה מניאק, הוא כל הזמן יהיה כזה,
יהיו לכם שני ילדים ובולדוג צרפתי.

ואנחנו לא נשכח אחד את השני,
ועוד ארבעים שנים, כשתתגרשו, את תתקשרי אליי לספר,
אני אשאל מה קרה ואת תעני:
נגמרו הדפים...