לא כל יום אדם מרגיש חי.

היום לרגע בודד החזרתי לעצמי את ההרגשה הזו
אתה לא באמת יכול להבין הרגשה כזו עד ליום שאתה חווה את זה
בעצמך
ואף אדם פרט לך לא יהיה באותו המקום שאתה מרגיש.

המקרה שלי הוא אחד כזה שקשה להבין,
יש לי מחלה כרונית, היום כבר פחות קשה להגיד את זה,
אתה יושב בחדר מלא אנשים וכולם הם הכי נורמלים שיש
ואז אתה נזכר שאתה לא, אתה נזכר גם שאין כזה דבר נורמלי.
לי יש דבר מיוחד, המחלה שלי יכולה להתקיף בכל רגע
ומאותו רגע אני בעצם אדם אחר שונה לגמרי
ובעצם אני אותו אדם שישב לפני רגע בחדר.

יש ימים שאתה מת!
אתה לא מסוגל לעשות כלום, לא יכול לתפקד כמו כולם
מעצם העובדה שמזה כבר 8 שנים כמעט אתה לא כמו כולם.
בכל דבר שאתה עושה ישנה המחשבה - האם זה יתנקם בי?
ויש ימים שבלי שעשית כלום זה פשוט מתנקם ואתה לא מסוגל לקום
לזוז או לצאת מהבית.

הערב בחרתי לחיות
לחיות ולו לרגע אחד
רגע בודד שכנראה רק אני הבנתי עד כמה הוא שונה ומשונה
רגע שבו הייתי בחדר מלא אנשים
הייתי החלש והחולה אבל הייתי החזק ביותר בחדר
רק מעצם היותי שם

אני לא חושב שאי פעם הם יבינו,
אותם אנשים שהיו איתי בחדר,
מה היה מצבי באותו רגע בודד שהיו איתי.
אני לא חושב שאני אבין

אבל דבר אחד אני יודע
באותו רגע למרות הכל הייתי חי.

נקווה לעוד רגעים כאלו.

24 באפריל
שעה 2:35

אני מכריז: "אייל צריך לחזור לחיות!"