ילדה אחת ישבה לבדה.
ילדה לבדה.
וממולה,
ישב העולם וצפה.

קמה הילדה ממושבה,
זקפה קומתה,
שיחקה בצמתה
וחייכה.

הקהל התכונן מזה שנים
למוצא פיה
של הילדה.
הרי זו הנסיכה.

לפני שנים אמר נביא
שיום זה,
בוא יבוא -
היום בו תדבר הילדה.

אז העולם
יושב ומחכה
למוצא פיה
של הנסיכה.

והנסיכה,
מה לה?
מדוע לא
תפצה פיה?

הנביא הגדול
אמר כי
כל אשר תאמר הנסיכה
אמת הוא.

הנביא הגדול
אמר כי,
כל דברי הנסיכה
הם דברי אלוהים חיים.

והנה עומדת לה הנסיכה,
שלפני רגע עוד חייכה,
פותחת פיה
וכולם אומרים ציפייה.

עמדה הנסיכה,
חככה בדעתה,
ולפתע
שוב חייכה.

אמרו כולם: די ונמאס!
16 שנה,
אנו מחכים,
שתאמר ואפילו כל דבר.

אך הנסיכה בשלה,
בחיוכה ובעיניה.
עיניים יפות
ושותקות.

קם אדם אחד
מהעמק הקר
וזעק זעקה.
זעקה נוראה.

"אין רואים אתם
שאין הילדה
רוצה לדבר?
אין זו חידה -

שוחקת היא לנו
שחוקה עלינו מרעים
כביום שמש
בו מכים עננים."

קם האדם
וקם העם
לסקול את הנסיכה.
הנסיכה היפה.

הילדה דממה,
הילדה נפלה,
ממושבה
וממעמדה.

היא כבר קרה
ועוד על שפתיה חיוך.
חיוך האמת מדמם
וגם דבר אלוהים.