אני נופלת לתהומות
שאיש אף פעם לא יבין
אני מחפשת משהו בעצמי
שאיש אף פעם לא ימצא
אני שורטת בציפורני את העדין והענוג שבי
חושבת שאולי אם אמשיך לשרוט
זה יעלם
אני בוכה, בוכה דמעות
שאיש אף פעם לא יטעם
אני כותבת מנגינות, שאיש אף פעם לא ישמע
אני חושבת על דברים שלאיש לעולם לא יהיה איכפת
אני הולכת למקומות שאיש אף פעם לא ידרוך
אני משחקת עם הלהב
מחכה שאת דמי היא תשפוך
ובמעמקי התהומות
במקומות החשוכים
מחכות המפלצות
ולכולן פנים שלך
ואני אוהבת ושונאת
נהרסת ונבנית
זועקת בעונג
ונקרעת מכאב
אתה לא אוהב
ואני לא אוהבת
אתה לא אוהב
אתה לא אוהב
אתה לא חושב
וזה כל-כך כואב... |
