ובוקר אחד תתעורר ותראה, יד עייפה שגוועה מבקשת
על שולי גדר משוננת קפאה ולבנה
דוממת נותרה בתנועתה, כמו דגל צחור
כניעה ובושה ולכלוך השתרגו בנימיה
רפש ורקב פשו ועטפו וינקו
ובאוויר מהדהד עוד צחוק אחרים ונישא: זו גדר? זו אפילו לא
משוכה.
ועל האדמה קמלו רסיסי מילים ופרורי נחמה
ומתחתיה נקווית השלולית
מאגר שנסחט מעורקים וורידים ונפתולי מחשבה,
בקילוחים שוטפים ובזרזיפי מורא
נשפכו כנמלטים מן המקום הצר מלהכיל
צר מלהכיל! גאו חסרי תואנה ופשרה
והיו תרים ומטפטפים -
נטיפי דמיון חסר רסן חד ומשפיל וצורב
חותכים ומפילים ומנתצים
פורצים וכלים בסילון של כמיהה
ובשטף של צחוק וזרא ולגלוג,
מלאכתם התמה תיוותר כגל-עד
וברבות הימים תתעורר ותביט תאלם ותחוויר
כי הכתובת בדממה נצרבה אל הקיר. |
