28.12.03

לא מרגישה את הגיל,
לא מרגישה את הגוף.
לא מרגישה דבר,
רק את הצביטות הנעלמות לאיטן.

צביטות של החיים,
לאט, לאט נמוגות
נשארות צלקות
אך הן מגלידות

נשארים זיכרונות
נשארות האגדות
השנים עוברות
ואיתן האגדות.

אגדה אחת נופצה
היא תמימותה של
אמא
במקומה הבנתי את תמימותי
שלי
זו צביטה אחת של החיים
צביטה שניה היא
בגידת החברות
עם כל שנה והתפתחותה
נעלמת לה עוד חברה
שנשארה בעיקשותה

פרידות טובות
עם מוסר השכל
כי דרכן אפשר להבחין
בכמות המדרגות
בכמות הדרגות
שעברה נשמתי
זהו אברהם,
זהו דויד
זוהי אמא
זוהי שרשרת האשליות

כן, השרשרת נזכרת
לעיתים קרובות
כי היא משמעותית
הכרחית לקיומי
הוכחה לגדילתי
ולעזרת יה לו הוחלתי.

לבקשתי:
"הו, אלוהים תעזור לי..."
הוא תמיד עונה לי
"הנה, אני עוזר לך...
בזה הרגע, בו נמצאת את
בזו השעה הנוכחית
אני עוזר לך...
אינך לבד..."

על מה אמשיך להלין?
אין צורך להלין
יש התפעמות של אופטימיות
ללא תקנה
אחריה שוב נפילה
וחוזר חלילה

כסף, כסף, ושוב כסף.
ושוב אלוהים עונה
הנה, אני עוזר לך...