בנתיב דרכים באבק מדבר
חיילים תולים מבט.
ואשה קטנה חרדה נדד
את ההרים היא שומעת
מצוקים קוראת אל ההלך
בעיניה קרן חולשת

אל הכורכר שחלף לו מנגד
שראה אותם גרונות שניחרים

ואומרת שיר, זיו עדין מרנין
וקוראת בך חיבוק.
שאתה תרוץ כאחוז דיבוק
לבך יתפרץ כבזלת
בעקבות שאת מתפתלת
ועיניו שוקדות את הקצב
הוא בליבו מאוהב בך חיילת
וניצוץ זעיר רומז שלא לסגת!

יום מסע, שחלף, אל הדרך.

שחר שעלה וזריחה נוגה
ופנים נוטפות זיעה.
חיילים יפים בעפר שורקים
אל האפיק של הנחל
נסחפים עימו אל השטף
כמצוק פרעי מתיצבת
אשת לוט נראתה כחולפת
לפניו יוקדת זו שמחכה...

יום מסע, שוב נושקים, הם ביחד!