אליס אדווה יאנג / שנים אבודות |
אל תוך השקט העצום
לתוך החלל הריק
מצתרחת דממה.
רחמים וחמלה
על אותה הילדות
שאבדה לה
ובכי, על אותן שנים
אבודות.
צעקה חרישית
אל אוויר העולם
ועוד דמעה קטנה,
לים.
לא חיוכים,
ולא צחוק.
ילדות ענוגה ורכה
שחלפה ביעף.
רק מכאובים,
ודמעות.
ישובים על מדף.
ילדות אבודה,
בפינה מקופלת.
מצרחת לעזרה
ושואלת...
למה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|