|
הלכתי שם
לאט לאט,
בשקט
והם קראו לי.
קולות נואשים
רעבים ותשושים
כמו נלקחו ממציאות אחרת
שמות כה רבים
של מיליוני אנשים
החרוטים בדם על האבן
שפתיים דקיקות
כמעט בלתי נראות
שקוראות לי
זועקות לי
ועיניים כבויות
שמתות לחיות
ומנסות להסביר לי
את מה שאי אפשר לקלוט
אז הלכתי משם
לאט לאט ובשקט
ולעולם לא אשכח
את כל אותם אנשים
קולות נואשים
שאינם, ולא נותר מהם כל זכר. |
|
|
כל היוצרים בבמה
- הם אני.
כל השירים אני
כתבתי. וגם את
כל הסיפורים.
והמאסות.
כווווולם זה
אני.
אבל מה,
פלסטיקה זה לא
התחום שלי.
את זה הכלב שלי
עושה.
-מוקי מסכם הכל
בשתי מילים.
"אני אלוהים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.