למען האמת הוא אף-אחד בשבילי.
ולמרות זאת הייתה לנו אהבה משותפת, מעין איחוד שכזה,
אהבתו ואהבתי לאומנות הפלירטוט.

אמנם, הוא לא היה מהיפים, באף מובן, ולולא היה מכר-ידיד הייתי
פוסלת אותו בתנועת יד חפוזה ורוכשת כלפיו שינאה עיוורת.
ולמרות זאת... מגע ידו בידי גרם לי להרגיש אחרת.
אחרת; לא מפני שהיה הוא לידי, אלא מפני שאני עצמי הייתי אחרת -
הרגשתי את מה שחדלתי מלהרגיש כבר מזמן.

ארשת פניו הייתה תמיד משועשת, עיניו חייכו אליי ואל העולם, הוא
צחק על הכל, לקח באיזי.

לא פעם חיפשתי את חום ידיו בידיי, ולא היה שניסיתי להכריח את
עצמי להפסיק זאת, כי הרי היה זה מצב כמעט מושלם עבורי: לא
הרגשתי שום צורך להעסיק את עצמי בקיומו בזמן שלא היה לצידי וגם
אם היה נוכח לא היינו מחויבים זה לזו כלל וכלל, וכך קיבלתי
אותו, אף-אחד למען האמת בשבילי.

נכתב לפני קצת יותר מחצי שנה. חבל שלא כתבתי תאריך.
והלוואי והיה כל זה פשוט כ"כ בחיים האמיתיים...