ביום סגרירי ונעים,
לאחר שהעננים מזמן התפזרו,
התכרבלנו יחד,
רק אני ואת, לבד.

ביום נאה ובהיר,
כשהשמש מאירה בעליצות על הארץ,
אהבנו ביחד,
רק אני ואת, לבד.

האהבה שלטה,
השנאה לא היתה אף במחשבה,
ישבנו יחד,
רק אני ואת, לבד.

הסתכלתי עלייך וראיתי אהבה,
ולא יכולתי לראות דבר מלבדך.
רכנתי לאט לעברך,
ומגע קטן על שפתייך,
כמעט פוצץ את לבי.

זו הייתה הרגשה חדשה
זרה,
ונפלאה.
וזו הייתה אהבה שעברה בינינו,
בלהט,
בחום,
מאחד לשניה.

זו הייתה אהבה.