הוא החיש צעדיו בזמן שעבר באחת הסמטאות החשוכות של העיר. הייתה
לו הרגשה כאילו מישהו רודף אותו, מידי פעם הוא הפנה  ראשו
לאחור לוודא שאין שם אף אחד.
מבעד לחלונות הראווה הגדולים הציצו בו הגדות מקושטות לכבוד
החג. מחשבות רבות התרוצצו בראשו, אך הוא ניער את כולן, והתרכז
בהליכה המהירה שלו לכיוון המטרה שגם לו לא הייתה ברורה. העיקר
לברוח, העיקר להתרחק כמה שיותר.
הוא חשב שהוא ראה צל של מישהו מאחוריו ומיד פנה לאחור. דמות
גדולה מקרטון הזמינה אותו למלא טופס הגרלה מפתה. גם את המחשבה
הזו הוא גירש מראשו והמשיך בדרכו.
הרעב החל מציק לו, בראשו ראה את אביו בוצע את המצה האמצעית
ומחזיר לצלחת רק את מחציתה, הוא ראה את השולחן הערוך בכל טוב,
את אחיו הקטן שואל שאלות וכולם ביחד שרים ושמחים. בצד הוא
הבחין בדמותו שלו מסתכלת על המשפחה המאושרת הזו ובוכה.
הוא התיישב על שפת המדרכה בפינת הרחוב, ושילב את ידיו על
ברכיו. הקור המצמרר חדר לעצמותיו והמדרכה הקרה רק הוסיפה
לתחושה הלא נעימה. מרחוק הוא ראה באחת מנקודות האור הבודדות
באזור קבוצה של צעירים, נערות לבושות מכנסיים קצרצרים, נערים
בגופיות צבעוניות מצחקקים ונהנים. הוא הפנה ראשו כהרגלו הצידה,
אך מיד החזיר מבטו ונעצו בחבורת הילדים. דמעה החלה זולגת, הוא
מיד ניגב אותה וקם חזרה על רגליו, שוב הביט לאחור לוודא שאין
שם אף אחד והמשיך בדרכו.
מן הבתים נשמעו קולות מאוחדים שרים אחד אלוהינו, וכך הוא המשיך
לבדו בדרכו. מולו הוא ראה את המרכז המסחרי המואר ופנה בכיוונו.
בראשו הדהד קולו של אביו מספר על אבותיו שיצאו מעבדות לחירות,
שיצאו מעול הפרעונים לדרכם בארץ המובטחת, שוב הוא ניסה לגרש את
המחשבות מראשו ושוב הוא הרגיש את האפלה עוטפת אותו, תופסת
אותו, הצעדים המהירים שלו הפכו עד מהרה לריצה. תחושת הרדיפה לא
עזבה אותו.
היה נראה לו כאילו הוא צעד כבר 40 שנה, אך לבסוף הוא הגיע צעד
אחד לפני האור של המרכז המסחרי, הסתובב שוב לאחור, התכוון כבר
לברוח חזרה ונעצר. משמאלו הוא ראה פח אשפה חצי מואר. הוא ניגש
אליו, הוריד מעל ראשו את הכיפה והשליך אותה, ומיד אחריה את
הז'קט השחור, לאחר מכן לקח צעד קדימה אל תוך האור. צל של חיוך
בצבץ מבין שפתיו כשלפתע הרגיש את גל החמימות שוטף אותו, את
האור המלטף. הוא המשיך למרכז הרחבה של המרכז המסחרי בלי להביט
לאחור, כל המחשבות נעלמו מראשו.
לאט החל המרכז המסחרי להתמלא אנשים שבאו לחגוג בדרכם את חג
החירות.
ויותר הוא לא הרגיש לבד.